החלטה בתיק בש"א 32346/06

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים המורה על עיכוב ביצוע החלטת המשיבה 1 אשר הורתה למבקשת להוציא היתר בניה למתקן לשטיפת מכוניות שביקשה המשיבה 2 להקים בתחנת דלק ברחוב ז'בוטינסקי 37 ר"ג בגוש 6109 חלקה 101 (להלן: "מתקן השטיפה") וזאת עד למתן פסק דין בעתירה המנהלית אשר הוגשה ע"י המבקשת ביום 8/11/06.

2.         מדובר בהחלטה של המשיבה 1 מיום 21/9/06 בערר מס' רג/5304/06 (נספח א' לעתירה) בו נתקבל ערר המשיבה 2 על החלטת המבקשת מ-12/6/06 (נספחים 6 ו-6 א' לתשובת המשיבה 2, להלן: "ההחלטה השניה") לא לאשר את הקמת מתקן השטיפה בתחנת הדלק, החלטה שהתקבלה לאחר החלטה קודמת של המבקשת מיום 14/12/05 בה אושרה בתנאים הבקשה להקמת מתקן השטיפה (נספח 1 לתשובת המשיבה 2).

            המשיבה 1 החליטה לקבל את הערר, עקב אי עמידת המבקשת בדרישות תקנות התכנון והבניה (סדרי הדיון בקיום דיון חוזר במוסד תכנון) התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות"), כולל לגבי המועדים וכן בכך שלכאורה היה מדובר בדיון בהתנגדויות שלא הוצגו בעת הדיון בערר, בלא שהועלו כל נימוקים להפיכת ההחלטה הראשונה ובוודאי לא נימוקים תכנוניים אליהם יכולה המשיבה 2 לטעון ולהתייחס.

            יש לציין שביום 9/11/06 ניתן צו ארעי כמבוקש ע"י כבוד השופט פוגלמן.

            יש לציין גם שהמשיבה 1 השאירה את ההחלטה בבקשה לצו הביניים לשיקול דעת בית המשפט.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לקבל את הבקשה וליתן צו ביניים כמבוקש וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א.         מבחינת סיכויי העתירה, והוכחת הזכות לכאורה, עולה לכאורה שלמבקשת יש טענות טובות כנגד החלטת המשיבה 1. לכאורה, ישנה רשות למבקשת לשנות בהחלטתה השניה, לאחר קיום דיון חוזר, את החלטתה הקודמת הראשונה, בשל העובדה כי הגיעה למסקנה שנפלה טעות בהחלטתה הראשונה ולא עקב דיון בהתנגדויות שהוגשו.

            הדברים גם עלו מפורשות בדיון בפני ועדת הערר ביום 11/9/06 מפי האדריכלית עליזה זיידלר גרנות ( נספח ג' לעתירה בעמודים 4-5), תוך ציון שעלו כל מיני בעיות שלא שמו לב אליהן בהתחשב בכך שמדובר בתחנת שטיפה שמשתמשים בה בקיטור, המון רעש ותוצרים נלווים.

            גם בתגובת המבקשת לערר (נספח ב' לעתירה) נאמר שבהחלטה הראשונה לא נשקלו מלוא השיקולים התכנוניים ובין היתר, השפעת מתקן השטיפה, דרך הגישה אליו ומקום ההמתנה של המכוניות לשטיפה, על התנועה ועל הדיירים, והנ"ל היה בפני המשיבה 1.

            מהחלטת ועדת הערר עולה לכאורה, שהטענה שהועדה המקומית זכאית לשנות את החלטתה הראשונה מקום שסברה שניתנה בטעות, ללא צורך בקבלת התנגדות, לא נידונה ולא הוכרעה, בלא שהיה דיון לגופו של ענין.

לא ניתן להתעלם גם מכך, שלכאורה, ניתן לקיים דיון נוסף חוזר בועדה המקומית, במקרים חריגים, שבו ניתן אף לחזור ולשקול את ההחלטות הקודמות ולשנותן וזאת ללא המגבלות של התקנות (ראו בג"צ 707/81 שוורץ ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בת"א יפו ואח', פ"ד לו (2) 665, בג"צ 9717/03 נעלה - עמותה להתיישבות בשומרון נ' המנהל האזרחי ליהודה ושומרון ואח', פ"ד נח (6) 97).

            אמנם מדובר במקרים חריגים, אך יש לפחות לשקול האם מדובר במקרה הנוכחי במקרה חריג כזה, ענין שלא נשקל לכאורה ע"י המשיבה 1 שלא נכנסה כלל לשיקולים תכנוניים לגופן, לגבי מתקן השטיפה.

            לא בכדי, השאירה המשיבה 1 את ההחלטה בבקשה לצו הביניים לשיקו"ד בית המשפט.

            לפיכך, המבקשת הוכיחה קיומה של זכות לכאורה.

ב.         מבחינת מאזן הנוחות והנזקים, אי מתן צו הביניים יביא למעשה לכך שהדיון בעתירה יהיה תאורטי בלבד. לאחר שמתקן השטיפה יוקם ויהווה עובדה מוגמרת בשטח בבחינת מעשה עשוי, המשנה את המצב הקיים. גם אם ניתן יהיה להסיר את מתקן השטיפה בעתיד במידה והוא יותקן והעתירה תידחה, הרי הדבר יגרום נזקים נוספים למשיבה 2.

            העובדה שהמשיבה 2 פעלה לרכישת מתקן השטיפה (גם אם מוקדם מדי בטרם מולאו תנאי ההיתר המותנה שניתן בזמנו) לא גורעת מכך, שבמאזן הנזקים והנוחות, עצירת התקנת מתקן השטיפה תגרום להקפאת המצב ותמנע נזקים נוספים, מה גם שבשלב זה, כעולה מתצהיר המשיבה 2, הותקן המתקן באתר אחר.

            לכן, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וקבלת צו הביניים.

ג.          אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ונותן בזאת צו ביניים המורה על עיכוב ביצוע החלטת ועדת הערר - המשיבה 1, אשר הורתה למבקשת להוציא היתר בניה למתקן השטיפה שביקשה המשיבה 2, וזאת עד למתן פסק-דין בעתירה.

            צו זה מותנה בכך שהמבקשת תחתום על התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום, לפיצוי כל נזק שייגרם למשיבים מהוצאת הצו.